התבהרות/
הארה והערה
"ולכן
ראויה האישה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת, שהיא מצווה מוטלת
עליה..."(רבינו בחיי). שעה זו של ערב שבת היא הזמן בה פגמו אדם וחוה, וכיון
שהאישה כיבתה נרו של עולם מוטל עליה להאיר לעולם. הדלקת נר השבת מהות תיקון לפגם.
נרות חנוכה חביבין
הם מאוד על הקב"ה שהם זכר למנורה שהייתה במקדש. ואותה מנורה במקדש הייתה
חביבה עד מאוד שהייתה שקולה ככל הקורבנות. ומדוע נרות המקדש היו כל כך חביבין על
הקב"ה? שהם עדות לכך שכל אור שיש לישראל בעולמם הם מהקב"ה והוא זה המפיץ
להם את שלומם קיומם.
וכשבנה שלמה
את בית המקדש כתיב (מלכים א ו): "ויעש לבית חלונות שקופים אטומים – שקופים
כלומר רחבים מבפנים. ואטומים כלומר, צרים מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא משם לחוץ ולא
מן החוץ לשם. ללמדך שאין בית המקדש צריך לאור הבא מן החוץ, אלא כל העולם כולו
ניזון מן האור היוצא מתוכו החוצה.
תפקידינו
כנשים, להפיץ את אותו אור שאנו מדליקות בבתינו בערב שבת. אותו האור אינו פרטי אלא
כללי ציבורי. ישנן החושבות שיש להאיר את אותו אור בבית ולהתמקד על שלום בית, חינוך
וכיוצ"ב אך אנו כתנועת "נשים למען המקדש" באות לומר שיש להפיץ את
אותו האור, אור השייך לעם ישראל למקדש ולכל העולם. האישה לא צריכה לזלזל בתפקידה
בבית אך מאידך גיסא היום בדורנו, שיש חושך בהרבה נושאים, ובמיוחד בנושא המקדש
וחשיבותו, יש לצאת בחינוך, הסברה והבהרה לעולם כולו על מהות המקדש וחשיבותו. אותו
כהן שהדליק בבית המקדש את האור לא לאור הוא צריך אלא להאיר לעולם כולו את מהות ה'
ואור המקדש ומקשיו.
אנו כתנועה
באות להאיר ולהעיר את רצוננו ורצון כל העולם כולו במקדש עכשיו, מקדש
שהוא לא רק כזיכרון, אלא מקדש שהוא ממשי ועכשוי. ואף הקב"ה, חביבה עליו עדות
זו של ישראל מעידים על עצמם שהם דבקים רק בו ונהנים מאורו בלבד, יותר מכל מעשה
בראשית ומניח את כל משרתיו רק כדי לקבל אור קטן זה אור המנורה אור הבית.
משל למלך שהיה
לו אוהב שרצה שהוא יסדר לו מקום בביתו. הלך ועשה כמיטב יכולתו כדי שיהיה לו מקום
בבית. שיפץ, קנה, תיקון. עד לאותו היום שהגיע המלך ובאו איתו כל פמליתו והביאו עמם
רכוש יקר מאוד זהב כסף ומרגליות יקרות. נבהל אותו אוהב המלך ורץ להסתתר ולהטמין כל
מה שהתקין למלך. חפשוהו בכל מקום עד שמצאוהו ושאלו המלך לפשר הדבר אמר לו ראיתי כל
הכבוד הזה שבא עם המלך ונתבישתי והטמנתי כל מה שהכנתי. אמר לו המלך: אני לא רוצה
בכל מה שהבאתי עמי אלא בשבילך באתי לאהבתך!
כך הקב"ה
הוא כולו אור והוא מצווה על בנ"י לעשות לפניו מנורה ולהדליק אותה. האם יש לנו
מקום לפקפק בכך ולומר אין אנו ראויים או מוכנים, קודם נכין את עצמנו נתקדש 'נעבוד
על גמילות חסד אהבת הזולת שמירת הלשון' ורק אז נוכל אולי להיות מוכנים להדליק
את נר המקדש - הקב"ה ברא חמה ולבנה שמאירים את העולם כולו והוא חפץ שנדליק
לפניו נרות?! כך ההרגשה היום – אין אנו
ראויים לקדושה זו או מה קדושה זו שייכת לנו, וכך הייתה ההרגשה בימי היוונים -
שניסו לעקור את האמונה של ישראל של רוממות וקדושה שלמעלה מן הטבע ושיהיו עושים כל
מעשיהם בדרך הטבע.
ועכשיו שאנו
מדליקים בכל בית ישראל את אותם נרות הרי הנר הזה עולה ומתעלה, ובכל נפשות ישראל
ונשמותיהם הוא מאיר ודולק כל ימות השנה.אנו אומרים לפני הקב"ה אנו רוצים את
אותו הנר שנדליק בבית המקדש והקב"ה אומר לנו אני מניח את כל פמליתי רק לקבל
נרכם. כאן באה האהבה האמיתית שבין ישראל לאביהם שבשמים.
אנו מחכים
ומצפים לאותה האהבה להגלות להראות להתבהר שנוכל להאיר שוב את נרותינו בבתינו הקטן
ובבית הגדול והקדוש.
