יום ראשון, 21 באוגוסט 2016
עליית משפחת אמיתי משבות רחל להר הבית
לקוח מאתר amikdash |
דבי הורן ונכדיה עלו היום להר הבית
שלושת נכדי:שקד (6),אוריה (4) ונוה (1.5),הגרים באפרת,עלו עימי להר הבוקר.
יום שישי, 19 באוגוסט 2016
טו באב / הרבנית עידית ברטוב
טו באב – יום שמחת לבו
המשניות שבסוף מסכת תענית מוכרות ומצוטטות במקומות שונים, ונשאלת השאלה: מה הקשר ביניהן? הרי מתקבל על הדעת שמשנה המתארת את האסונות שאירעו ב-י"ז בתמוז ובתשעה באב, תיכנס למסכת תענית, אולם מה מקומה של משנת הסיום: לא היו ימים טובים לישראל..., ועוד כשהיא באה מיד לאחר סופה של המשנה הקודמת: משנכנס אב ממעטין בשמחה? נראה, כי סיומה של המשנה (ובעצם של המסכת כולה) יכול לפתוח לנו צוהר להבנת הדברים.
משנה ח' מתארת בפנינו לכאורה אירוע הסטורי, שהיה נוהג בעם פעמיים בשנה: ביום הכיפורים ובט"ו באב. חגיגות המחולות ואירועי השידוכים ההמוניים הללו אינם מתוארים במקורות מפורשים, ואף התאריך של ט"ו באב אינו מוזכר ברשימת המועדים הרשמיים. כבר חכמינו תמהו על כך ושאלו: בשלמא יום הכפורים - משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? על כך ניתנו הסברים שונים בנסיון ליישב את השאלה.
אולם לפני שנפרט את רשימת האירועים, יש לתת את הדעת על ניסוחה המבלבל של משנה זו, שבה אומר רבן שמעון בן גמליאל מספר דברים, שבאופן גלוי אינם מתקשרים זה לזה. תיאור הימים הטובים לישראל, שבהם חג בניין הבית הפרטי הוא בעצם חג לאומי, תיאור מעשיהן של בנות ירושלים בינן לבין עצמן (שאילת הבגדים כדי שלא לבייש, והמחולות בכרמים), ובינן לבין הבחורים (ההזמנה לשאתן ), מה שאינו מקובל, ועל פניו נראה נועז וחסר צניעות. כשבתוך כל הרצף מופיע משפט מוזר: כל הכלים טעונין טבילה. לאיזה צורך באה הוראה זו בתוך הסיפור ההיסטורי היפהפה הזה?
הלכה זו מהדהדת לנו סיום של מסכת אחרת, הפוכה בתכלית, מסכת חגיגה, ובה מתוארת עליית העם לרגל לבית המקדש, כשכולם מוחזקים כטהורים. אך לאחר הרגל, מספרת המשנה: כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה, שמא נגע בהם אדם טמא. כעת מובן יותר סיומה של המשנה בתענית במימרה נוספת משל רשב"ג: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן. מילים אלה נשמעות כאיחול או כברכה שנזכה לבניין המקדש בימינו, אך יש בו גם תיאור והבטחה, כשם שמתן תורה קרה (ולוחות שניים ניתנו ביום הכיפורים), כך גם בניין המקדש יקרה (בט"ו באב), וכשם שבחורי ישראל לוקחים להם כלות כך גם דודנו אהובנו יחזור וייקח את רעייתו לביתנו המשותף.
האירועים שקרו בתאריך ט"ו באב הנם שונים ומגוונים: הותרו השבטים לבוא זה בזה, שבט בנימין הותר לבוא בקהל, פסקו מתי מדבר, חזר הדיבור אל משה, הושע בן אלה ביטל את המחסומים שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, הרוגי ביתר ניתנו לקבורה, תוקנה ביבנה ברכת הטוב והמטיב, פסקו מלכרות עצים למערכה ומוסיפים בלימוד התורה בלילות. וסיומה של המסכת בגמ' מפרש את משל המחולות של בנות ישראל: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. מחולות הצדיקים ומחולות הבנות הם היינו הך, שכן ישראל הם בת זוגו של הקב"ה, והנביא מבטיח במפורש: ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים... אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל ... וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם. בעת שהאבל יהפוך לששון, ישוב התאריך למהותו המקורית, אז תצא כנסת ישראל האהובה במחול.
מה המשותף לכל האירועים השמחים שקרו בט"ו באב? כולם מהווים תיקון של פגימה, ריצוי של עונש, פיוס, איחוי קרעים ומילוי החסר ששורשו בתשעה באב, יש בהם הזדמנות שניה מתוך חסד ורחמים, בדיוק כשם שיום הכיפורים מהווה הזדמנות שניה לקבלת הלוחות השניים ולהתקרבות מחודשת ביננו ובין ריבונו של עולם. אך התקרבות זו היא שונה, היא באה לאחר החטא והתשובה והכפרה, והיא מהווה תיקון, אין זו חזרה מלאה למצב שלפני החטא, משום שאנו כבעלי תשובה, שזדונותינו הופכים לזכויות, ומקומנו גבוה יותר מזה שלפני החטא, אז היינו בגדר צדיקים. כשם שהלוחות השניים אינם מעשה אלוקים כראשונים, אלא נפסלו ע"י משה, ומתוך כך הצריכו גם את התורה שבעל-פה, הנדרשת מלמטה במעשה אנושי, כך גם ט"ו באב הוא יום טוב לישראל, המתייחד בעשיה מלתתא.
בימי החג שהוחמצו – י"ז בתמוז, יום מתן תורה, ו – ט' באב – יום שיבת המרגלים המיועד לכניסה לארץ, התקיים הפסוק: והפכתי חגיכם לאבל, אך הד קלוש למהותם המקורית נשאר עמנו, שכן אין אומרים בט' באב תחנון משום שנקרא מועד ! (שו"ע או"ח תקנט ס"ד, תקנב סי"ב), נפילת אפיים אין גם בט"ו באב, למרות שכאמור, הוא איננו חג רשמי (שו"ע או"ח קלא ס"ו). ואומר על כך רבי צדוק: ונראה שהיה החג שבעה ימים מתשעה באב עד ט"ו באב. אותה העטרה שעיטרה כנסת ישראל למלכה היא כאשת חיל עטרת בעלה, והוא מעטרה בזהובים כלשון המשנה.
נחזור אם כן לשאלה, מדוע אין זה חג ככל המועדים המוזכרים בתורה, ואף אינו בגדר יום חג מדרבנן? נראה, כי זו בדיוק מהותו של היום, ט"ו באב הוא חג שנולד מן העם, מתוך שמחה בקב"ה ובמקדשו. אין אנו מצווים עליו מלעילא, שכן כל כולו אתערותא דלתתא של בנות ישראל המבקשות להקים בניין עדי עד עם אהוב לבן. על-פי לשון הפסיקתא, נחרב בית המקדש בחודש אב, ובו הוא גם ייבנה. במקורו מהווה החודש עת רצון להשראת שכינה בתחתונים, ואולי זהו פשר המאמר: משנכנס אב ממעטין בשמחה, כלומר, המצב הבסיסי של החודש הוא שמחה והתרוממות, ואלא שהחורבן הפכו לאבל ומספד. ממשיך הפרי צדיק ואומר שמן הראוי לעשות בט"ו באב סעודה של משתה ושמחה שכן זהו יום טוב: שביום הזה מתנוצץ התיקון של הפגמים מה שעל ידי זה נחרב הבית ועל ידי התיקון של הפגמים נזכה לבנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו באותו יום.
הפגמים המתוקנים בט"ו באב נובעים משלושת היצרים הקשים של קנאה, תאווה וכבוד, הבוערים באש זרה, אך חמור מהם הוא קליפת עמלק אשר קרך בדרך, קירור השמחה וההתלהבות מנתק אותנו מדודנו, ומביאנו לאדישות. על-פי הזוהר חודש אב מסוגל להתגלות האור הגנוז מששת ימי בראשית, ובמיוחד בט"ו באב, אז הלבנה (שהיא כנסת ישראל) במילואה. מכאן מובן מדוע מנהג המחולות משוייך לבנות ירושלים דווקא, שזהו מקום המקדש. מקדש שאנו נדרשים לדרשו (ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה). דרישת המקדש היא מחול הכרמים והזמנת החתן (שאין חתן נכנס לחופה, אא"כ נותנת לו כלה רשות), מימוש הפוטנציאל של גילוי האור הגנוז תלוי אך ורק בהשתדלות האדם מלמטה, וזהו סוד נקבה תסובב גבר.
אנו רגילים לחשוב, כי הקב"ה משפיע מלמעלה, ואנו מושפעים מלמטה, הוא הפעיל, ואנו הסביל, אך אין זה אלא חצי מהתמונה, מפני שמדובר בזוגיות ובשיתוף הדדי, שבו ישראל במעשיהם ובתפילתם נותנים כח בפמליא של מעלה. הקב"ה כביכול ממתין לנו שנפעל, כדי להגיב ולהיענות לנו, הוא מתאווה לתפילותינו, להשתוקקותנו. השבת נקרא על תפילתו של משה בבקשתו להיכנס לארץ הקודש, ועל דחיית ה' את הבקשה. הגמ' בנדרים (כ ע"ב) אומרת: כל אדם שאשתו תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, וט"ו באב החג הנסתר, מלמד אותנו הרעיה, לדרוש את דודנו ולשוב אליו, ובעקבות זאת לדרוש ממנו שישוב אל ביתנו המשותף. אם בסיומה של מגילת איכה אנו מבקשים: השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם, הרי שבט"ו באב אנו במדרגה גבוהה הרבה יותר, אנו נוטלים על עצמינו את האחריות בבחינת: שובו אלי ואשובה אליכם.
יום חמישי, 18 באוגוסט 2016
עדכון קשרי מקדש/רחל סלע
שלום לך.
עדכון "קשרי מקדש" זה נועד כדי לשתף, לעדכן, ליידע ולהזמין:
* עליות מאורגנות של נשים למען המקדש וכל אשה שתצטרף - אנו מבקשות לקיים פעמיים בחודש. לא תמיד מצליחות להרים שתיים בחודש מאורגנות, אבל משתדלות. האחת ב-א' בחודש, (עליה לזכר הַלל אריאל) והשניה ב-ח"י בחודש.
מי שמוכנה לעזור בארגון העליות האלו - שתקום, וזה יועיל מאד.
העליות הקרובות של נשים למען המקדש תתקיימנה ב"ה:
ביום ראשון, א' באלול, וביום רביעי ח"י באלול. בשתיהן נפגשים בשעה 8.45 בשער הַלֵל.
מוזמנת, יחד עם נשות המשפחה והשכנות והחברות!
וכמובן מוזמנת לפרסם ולהפיץ בכל דרך. בע"ה בקרוב יצא גם פלייר יפה של פרסום.
כמובן עליות אלו אינן מצמצמות כל עליה אחרת של כל אחת מאיתנו בכל הרכֵּב, אלא יש בהן איזה יחד נשי יותר בולט.
* בשבוע שלפני תשעה באב עלו להר הבית 560 יהודים שעלו בטהרה! בשבוע המקביל אשתקד עלו 220. גידול עצום במוּדעוּת, בכמיהה הגלויה, במוּכנות לעשִׂיה.
ובתשעה באב עצמו עלו 400 יהודים להר הבית!
מִספרים כל כך משמחים ומרגשים! עוד רבה הדרך, אך אפשר וראוי להתרגש גם מהתקדמות כה ניכרת בתהליך!
* בליל תשעה באב הוקרנה במסגרת חדשות ערוץ 2 כתבה על נשים למען המקדש. אני מצ"ב קישור למי שעדיין לא ראתה. כל כך חששנו איך הכתבה תַראה אותנו, הרי כה קל להראות אותנו בעין רעה. ולמרבה השמחה הכתבה נראית ממש טוב וגרפה תגובות אוהדות, והביאה עוד ועוד אמצעי תקשורת אל חברות מתוכנו שהתראיינו וכד'.
http://namikdash.blogspot.co.il/2016/08/blog-post_7.html
* מוזמנת להיכנס תדיר לבלוג של "נשים למען המקדש" ולמצוא בו דברים מעניינים רבים!
* המכון לכהנים "נזר הקודש" מוציא מעת לעת "פנינת המקדש" - שני עמודים על נושא מקדש כלשהו, ללימוד. אני מצ"ב שני פרסומים כאלה - ללימוד שלך ועם כל המשפחה.
* באחרונה עולות יותר ויותר בנות רווקות להר הבית, עולות בטהרה אחרי שלמדו את הדינים וטבלו כדין. הרב ישראל אריאל והרב יוסף אלבוים תומכים מאד בכך כבר שנים, ובעקבותיהם רבנים נוספים. אך עדיין רוב העולם הרבני אינו מתיר לרווקות לטבול. נדמה שכמו בעניינים רבים בעולמנו התורני - המציאות מחליטה בסופו של דבר על פי מה שעם ישראל עושה במציאות ובעקבות זאת מגיעה ההכרעה ההלכתית. כך נפסקו מחלוקות רבות לאורך ההִסטוריה שלנו, כידוע. הנושא של עליית רווקות בטהרה להר הבית הוא עכשיו בתהליך. ימים יגידו איך יימשֵׁך התהליך הזה. אני מצ"ב סיכום קצר של חברתנו הרבנית עידית ברטוב בנושא טבילת רווקות לטהרה. לעיונך.
* קיוויתי שעד תשעה באב נשלים 200 חברות בתנועת "נשים למען המקדש". אך הגענו ל-190. האם נוכל להציב לנו כיעד עד ראש השנה להשלים 250 חברות בתנועתנו? אם תביאי אלינו ממשפחתך ומחברותייך עוד אחת, וכן תעשֶׂינה כל החברות כאן - נגיע ליותר. זה חלק מאחריותנו ומשליחותנו, וזה חלק שנקל לעשותו. בבקשה.
עד כאן להערב, באיחולים לבשורות טובות וברכת ה' וחסדו לך ולכולנו ובתוך כל עם ישראל!
רפואה שלֵמה לחולי עם ישראל, והתקדמות עוד ועוד בכל שלבֵי הגאולה ולקראת מקדש, עד שנזכה לראות בשוּב ה' ברחמים לַמקום אשר בָּחר!
יום רביעי, 17 באוגוסט 2016
עליית ילדים/ מיכל בן אורי
זכיתי לעלות הבוקר עם ילדי: אריאל מרדכי, חברון צבי, לבונה ועמיחי בנימין להר הבית. אריאל טבל לראשונה בבריכת השילוח לפני העלייה... הגענו וב"ה ישר עלינו, הצטרפנו לאב ובתו בשנת הבת מצווה שבאו מפ"ת ולעוד בחור . היו מאד נחמדים, הדרוזים הקשיבו רב קשב להסברים, קצת זירזו אותנו, אבל עצרנו להפסקות שתייה, ונטילת ידיים והמוציא לילדים....עצרנו לדבר תורה בבימ"ד הרב אלבוים...היתה עלייה מרוממת.
יום שני, 15 באוגוסט 2016
תכשיטי המקדש / מעיין עייש
יום ראשון, 14 באוגוסט 2016
בתשעה באב/ לילך עטרי
יום שבת, 13 באוגוסט 2016
הנשים שפועלות להקמת בית המקדש / דנה וייס
עד לא מזמן רק מעטים חלמו להקים מחדש את בית המקדש , וגם הם נחשבו לשוליים סהרוריים. אבל היום הקומץ הולך ומתרחב: לצד נאמני הר הבית היותר מוכרים, פועלת כבר שנים, תנועת נשים למען המקדש. נשים דעתניות שפועלות להפיץ את רעיון בניית בית המקדש ואפילו מתכוננות לקראת היום הזה באופן מעשי
יום שישי, 12 באוגוסט 2016
למה לי בית מקדש עכשו? / הרב שמואל אליהו
למה אנחנו צריכים בית המקדש?
למה הערבים כל כך מתנגדים לבנין בית המקדש?
מה התועלת שתהיה לעולם כשיבנה בית המקדש?
מצורף שיעור על ערכו של בית המקדש. ניתן לקריאה בתשעה באב.
לקריאה
יום חמישי, 11 באוגוסט 2016
תשעה באב או בנייה עכשו / כלנית יסמין לשם
אנו מגוון נשים מכל קצוות הקשת הפועלות למען מודעות הבית ולמען הגדלת השם ותפארתו .
אם בהדרכה , במלאכות המקדש , במנחות ועוד
אז מי אנחנו באמת ? האם אנחנו נשים הזויות האם עדיף לנו להמתין וזה יקרה מאליו ?
זוהי שאלה שעלתה גם מפיה הכתבת דנה וייס ואני רוצה להתייחס אליה בשאלה שקיבלה כבר תשובה
האם כל כוספי העבר שנכספו לארץ ישראל מדינת העם היהודי , האם גם הם היו הזויים?
ודאי שלא והמציאות מוכיחה זאת יש לנו ארץ ומדינה לתפארת .
"נשים למען המקדש" הינה עמותה המקבצת תחתיה נשים מכל קצוות הארץ והקשת אם
בזרם הדתי אליו הן משתייכות , בתחומי התעניינותן ואפילו בתפיסות אידאולוגיות מסוימות,
אולם העניין המאחד את כולנו הינו עניין הבית !ובנייתו בקרוב מאוד !
במהלך חמש עשרה השנים האחרונות בהן פועלות נשים למען המקדש צמחה לה בשנים האחרונות מודעות הציבור ,
החיבור אל ציבור הנשים אם בכנסים , סדנאות או מפה לאוזן ,
הרצון של כולן להתחבר להתאחד ולפעול למען הבית המשותף לכולנו מדהים אותי כל פעם מחדש
ומעורר שמחה והתרגשות שהנה אנחנו קרבות אל הרגע הנכסף ההתעוררות כל כך גדולה ומפעימה.
"נשים למען המקדש" פועלות בהתנדבות כמעט מלאה בתחומים רבים ובנושאים מגוונים
הקושרים את האישה להר הבית ולמקדש .
אנחנו פועלות בראש ובראשונה בהנחיה הלכתית למען עלייה להר הבית בטהרה !
כמו כן מעבירות הרצאות וסדנאות כאלה ואחרות בנושאי המקדש,
סדרות לימוד נוספות המעלות למודעות את חיבורנו הברור כל כך להר הבית והשאיפה למקדש .
"נשים למען המקדש" פועלות בשיתוף פעולה עם ארגוני המקדש הרבים בארגון אירועים
רבים , כמו תרגול ניסוך המים , הנפת העומר ועוד.
רגעים לפני שאנחנו מתקרבות שוב לצום הבא במידה ולא ייבנה הבית עד אז ,
אני מזמינה כל אחת באופן אישי לחשוב , מה אני יכולה לעשות למען קירוב הגאולה ובניין הבית .
בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן יגאלו ,
אני מזמינה אותך ליצור קשר עמנו דרך הבלוג או עמוד הפייסבוק ולהצטרף אלינו
כמו כן מוזנת לשאול כל שאלה או רצון הנוגע לבניין בית המקדש והר הבית .
יום שני, 8 באוגוסט 2016
סיפור אישי / חן-לי העצני
פסקה אחת שקראתי שם לא נתנה לי מנוח. העתקתי אותה בכתב יד ותליתי אותה מול העיניים, שלא אשכח את התחושה.
מאז הר הבית הפך ממושג מעומעם ורחוק למושא הערצה ושאיפה כואבת ובוערת - לעלות.
את ההבטחה שלי קיימתי, ועליתי (עליה ראשונה מתוך רבות בעז״ה). ארוסי ישלים את המהלך ויעלה מחר בבוקר, יחד עם משפחת אריאל, לזכרה של בתם הקדושה הלל.
גאולה / לילך עטרי
עומד לו בצד כולו נעצב
מבויש הוא ועומד במבוכה
עד מתי משנכנס ממעטין בשמחה
ולא נעים לו זה החודש
היודע שיום יבוא ויהפוך הוא קודש
יבנה המקדש יעמוד בו הבית
ויונה תעופף מעל עם ענף של עץ זית
והעמים יבוא מכל העולם
יעלו אל ההר יגיעו כולם
וידעו מי המלך יודיעו קבל עם
שה' הוא האל ואנו העם
התמונה לקוחה מאתר המקדש .amikdash. |
בכל שנה מפתח תקוה
כל שנה מרבה אהבה
כי יודע הוא שיבוא היום
וכל האפר והשכול יהפכו לחלום
ואנו ממול בו בלאט מביטים
עלינו החובה לשנות זאת יודעים
מבוכתו היא בעוכרינו
לא ממש משנים את דרכנו
ובכל פעם כמו גלגל חוזר
רואים אותו שב ומתייסר
מצטופף בפינה מאחורי חבריו
בודד וגלמוד הוא..זה ה-אב
אז הבה נטה שכם שרוולים נפשיל
לעזרה ראשונה נצא ..אותו להציל
באהבת אחים נרבה נקמץ ברכילות
את לשון הרע נעצור מהר..בבהילות
נאיר פנים נחייך לזולת
באהבת חינם נמצא מפלט
נקפיד על שבת על תורה ומצוות
אם צניעות לא תזיק ..למרות
חילופי האופנות
ונקרא לו שיבוא אב יקר שלנו
שירים ראש..הוא אהוב לבנו
אותו אל חיקנו נחבק ונערסל
שידע שאנו כמוהו ליום תרועה נייחל
גם אנו מבוישים לא פחות
אך יחדיו נשלב ידיים נאחד כוחות
נצעד קדימה בראש מורם ונחוש
אל עבר המקדש..ללא יאוש
לגאולה שלמה בקרוב..זה ייתכן
שהצום הזה יהפוך לשמחה..נאמר אמן
מפינת הלב המתפלל כל כך
שלכן כמו תמיד , לילך
יום ראשון, 7 באוגוסט 2016
יום חמישי, 4 באוגוסט 2016
חידושים לחודש אב המקדש והאישה/ רינה אריאל
חודש אב ידוע כחודש הגלות. ימים קשים של אבלות עד ליום החורבן. אך כיום בדורנו א"א לשבת רק במעגלי הבכי והקינה. לימים אלו יש בחינות נוספות.
מדרש איכה על הפס "גדר דרכי בגזית נתיבותי עיווה" ג/ט מביא סיפור על בנות לוד שהיו לשות עיסתן , עולות למקדש ומתפללות ויורדות עד שלא החמיץ הבצק. ובנות ציפורי שהיו מגיעות לבית המקדש ומספיקות לחזור לפנות בקר לפני קיץ התאנים. (מוקדם בבקר..) לפי הגרסה בירושלמי, מדובר בערב שבת. אז נעשה הנס. יש עוד דוגמאות שמראות את ההשתוקקות למקדש גם במקומות הרחוקים ובעקבות זאת נעשה נס של קפיצת הדרך שאפשר להגיע בהליך ניסי למקדש, באופן שהוא מעבר למציאות. המדרש מביא סיפורים נוספים שלא נציין אותם כעת.
איך הדבר נעשה? כיצד עולים וחוזרים בזמן כה קצר מציפורי או לוד.. כנראה שמדובר "במכונת זמן" מופלאה שאפשרה את קפיצת הדרך. הדבר כנראה נעשה בערב שבת בין השמשות. אז אנו יודעים שנבראו 10 דברים מופלאים שהם מעבר למציאות ולזמן. זמן זה הוא בעל מימד ניסי.
ובכל זאת איך הגיעו ב"אמת" למקדש? בהמשך מופיע עוד סיפור בעל משמעות הפוכה. הסיפור מתאר אדם שהייתה לו פרה שברחה ממנו , בעליה רדף אחריה ומצא עצמו בבל, בזמן קצר. שאלו אותו איך הדרך חזרה, והוא כבר לא זכר. הירושלמי (מעשר שני ה/ב) מסביר שהיו מחילות שנגנזו וזה מסביר את משמעות הפסוק שאיתו פתח המדרש , "גדר דרכי בגזית"- שנעל את המחילות
אם כן מדובר במחילות סתר שדרכן אפשר להגיע למקדש כמו שעשו בנות לוד וציפורי ומאידך אותן מחילות מאפשרות גם את הגלות. המשמעות היא שאדם שמשתוקק למקדש יכול להגיע אליו גם באופן פלאי, מעבר למציאות. המציאות אינה מחסום למקום שיש בו מימד של מעבר לזמן ולמקום. ומאידך אפשר גם להתנתק ממקור הקדושה.
כמובן שניתן להתייחס להשתוקקות הנשים דווקא, שמתוך עולם המעשה של אפיה ועבודה מצאו את הפתח להתרומם ולהגיע למקום המקדש ואף יכלו לחזור ממנו. (הרעיונות לקוחים מאגדה של נחמה-הרב יגאל אריאל)
על בסיס מדרשים אלו כתב ש"י עגנון את "מעשה העז", על עז שמצאה מחילה לארץ ישראל וחזרה בכל פעם עם דדים מלאים חלב. בנו של הבעלים חיבר לה חבל והלך בעקבותיה ומצא עצמו בא"י. הוא רצה להביא את אביו אך לא הצליח. הסיפור מסתיים עם סוף טרגי של כשלון הגאולה.
הרעיון של מחילה מדבר על כך שלעיתים תהליכי הגלות והגאולה אינם יכולים לבוא בצורה פשוטה וברורה, בדרך המלך, לעיתים יש צורך בקומה פנימית שונה, בעבודה במימד אחר של מציאות. להיפתח לאפשרות שיש לנו יכולת לעבוד בצורה של מחילות. מאידך גם לדעת שיש צד שני מסוכן. גם לגלות ניתן להגיע מהר דרך מחילה בקפיצת הדרך.
9 באב מציין את היום של שיא הגלות, החורבן, אך ביום זה אנו מאמינים שנולד המשיח ונפתח פתח לתיקון ולגאולה. זה לעומת זה. יתכן וביום זה נפתחות המחילות דרכן אפשר לקפוץ חזרה למקדש. קיים פתח בעומק המציאות המאפשר את התיקון למקדש. זה תלוי רק בשאיפה שלנו, במקום בו אנו מוכנים להיכנס למחילה.
"זה לעומת זה" קיים ברובד נוסף ביום 9 באב.
ידוע ש9 באב עומד כנגד חג הפסח. לעולם 9 באב יחול ביום בשבוע בו חל ליל הסדר. ואין זה מקרי. ליל הסדר מציין את תחילת הגאולה לעומת 9 באב המציין את תחילת החורבן. רעיון זה בא לידי ביטוי בצורה מופלאה.
הדברים הבאים מבוססים גם על דבריו של הרב משה בן יצחק בשיעורו לשבת חזון:
לפני הצום אנו מצווים בסעודה. בסעודה זו נהוג לשבת על הארץ, לאכול פת ותבשיל אחד ללא בשר או יין, לאכול הפת עם עפר ולמעט בדברים כלל. אין מזמנים. מה משמעות החובה לסעוד? לכאורה יש להיכנס לצום וכל אחד יתכונן כדרכו ללא ציווי על סעודה.
אלא יש בה מהניגוד לסעודת ליל הסדר.
בסעודת ליל הסדר אנו אוכלים בשר ושותים 4 כוסות יין. כאן אסור לשתות יין או בשר כלל..
עיקר בסעודת הפסח הוא עניין "והגדת לבניך" הפה הסח. וכאן- ישב בדד וידום.
את הפסח אוכלים כשנמנים בחבורה- דגש על היחד, החיבור. כאן ישב בדד. אין מזמנים, כל אדם נחשב לבודד. בשעת צער כל אדם לעצמו, מול השמחה שהיא פורצת ומאחדת.
בפסח מצווה להסב לעומת 9 באב שיושבים על הארץ.
מה המשמעות של הבדלים אלו?
אלא שחג הפסח מציין את היציאה ממצרים. יום מופלא בו זכינו להיגאל. א"א שיום זה יעבור ללא ציון מיוחד ולכך נבחר ליל הסדר. ואילו 9 באב מציין את היפוכו של דבר – היום בו יצאנו מירושלים. גם יום זה לא יכול לעבור ללא ציון חשוב.
היום בו יצאנו מירושלים הוא כה חשוב, כה קשה כה דורש זכירה שאנו עושים ביום זה אנטי סעודה. סעודה מהופכת, עצובה וטרגית. אנו זועקים שלא שכחנו ולא נשכח. כתוב שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים ונוסיף שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא מירושלים. זה לעומת זה.
אסור לנו לשכוח את יום זה, יום החורבן. ומתוך כך יש לפעול לגאולה.
הסעודה- אנטי סעודה, היא סוג של עשייה המרמזת שתפקידינו באבל אינו רק להימנע מאוכל ומשמחה אלא יש בו מרכיב של עשייה. עשייה זו היא עיקר תפקידנו בדור בו אנו חוזרים למקדש. לעשות ולפעול למען בניין הבית. לא להסתפק בצער ובבכי אלא לעשות.
אנו הנשים רואות עצמנו כממשיכות דרכן של בנות לוד וציפורי. הן עלו למקדש בקפיצת הדרך מתוך השתוקקות רבה ואף אנו נעשה זאת. גם אנו זקוקים לקפיצת הדרך כי גם בדורנו המניעות רבות ובדרך רחוקה.
כולנו תקווה שמהלך הגאולה המתחיל במחילות, בסתר, בהנהגה מתחת למציאות תגדל ותהפוך להנהגה הרגילה. למהלך של גאולה ובניין הבית.