עלייתי הראשונה להר הבית / דניאלי כהן

לפני חודשיים הרגשתי מבפנים את הקריאה לעלות להר הבית ,לאחר שצפיתי בסרטון של יהודיה בוכה בהר הבית,
הרגשתי שזאת ממש קריאה פרטית מהשם לעולות , שכולם יעלו!
זה לא עזב אותי התחושה הזו .
למרות שהסביבה אמרה שאסור לעלות, סמכתי על מה שהרגשתי כקריאה חזקה
לעם ישראל לעלות ,
ואז זה קרה הכאב והאובדן של הלל,
הבניתי שברגע שהרחיקו אותנו מההר בלא סיבה קיבלנו מכה חזקה , האובדן של הלל.
הלל שהפכה להיות ילדה של כולנו !
והמסקנה המתבקשת היא :
                                   מתרחקים מההר מתחזקים הייסורים.

כשהגעתי אל ההר התחלתי מיד לבכות ללא הסבר הגיוני , הדמעות פשוט זלגו מעצמן
הייתי אמורה להגיע לעלייה הראשונה עם הקבוצה של אסף מקריית ארבע - אך לא הספקתי.
אסף דאג לי למדריכה - ג'ני , במהירות לקחו את תעודת הזהות שלי והכינו אותי לעליה ,
ג'ני הגיעה ועלינו עם אדם נוסף , היינו שלישיה.
השוטרים היו מאוד נחמדים והיה שקט על ההר.. הכנתי את עצמי להתמודדות מול הוואקף
אבל לשמחתי הם לא השמיעו ציוץ.
קיבלתי הדרכה מלאה והיה לי מאוד מרגש ועוצמתי - ממש אורות

התקרבות ונוכחות בהר זו בחינת של לקרב משיח וגאולה 

זאת ההרגשה שלי 

ולשם זה אני אמשיך לעלות בעזרת השם.