יום ראשון, 31 ביולי 2016

עלייתי הראשונה להר הבית / דניאלי כהן

לפני חודשיים הרגשתי מבפנים את הקריאה לעלות להר הבית ,לאחר שצפיתי בסרטון של יהודיה בוכה בהר הבית,
הרגשתי שזאת ממש קריאה פרטית מהשם לעולות , שכולם יעלו!
זה לא עזב אותי התחושה הזו .
למרות שהסביבה אמרה שאסור לעלות, סמכתי על מה שהרגשתי כקריאה חזקה
לעם ישראל לעלות ,
ואז זה קרה הכאב והאובדן של הלל,
הבניתי שברגע שהרחיקו אותנו מההר בלא סיבה קיבלנו מכה חזקה , האובדן של הלל.
הלל שהפכה להיות ילדה של כולנו !
והמסקנה המתבקשת היא :
                                   מתרחקים מההר מתחזקים הייסורים.

כשהגעתי אל ההר התחלתי מיד לבכות ללא הסבר הגיוני , הדמעות פשוט זלגו מעצמן
הייתי אמורה להגיע לעלייה הראשונה עם הקבוצה של אסף מקריית ארבע - אך לא הספקתי.
אסף דאג לי למדריכה - ג'ני , במהירות לקחו את תעודת הזהות שלי והכינו אותי לעליה ,
ג'ני הגיעה ועלינו עם אדם נוסף , היינו שלישיה.
השוטרים היו מאוד נחמדים והיה שקט על ההר.. הכנתי את עצמי להתמודדות מול הוואקף
אבל לשמחתי הם לא השמיעו ציוץ.
קיבלתי הדרכה מלאה והיה לי מאוד מרגש ועוצמתי - ממש אורות

התקרבות ונוכחות בהר זו בחינת של לקרב משיח וגאולה 
זאת ההרגשה שלי 
ולשם זה אני אמשיך לעלות בעזרת השם.


2 comments:

  1. אשריך ככה צריכה להרגיש בת ישראל שהיא קרובה לאבא שבשמיים שאין עוד מלבדו וצריך להתקרב אליו הוא לא האויב אלא האוהב וזה מסר לגירושים היום שאמא רוצה לגרום לילדים לא לראות את האבות וזה מסר משמים על זה שלא רוצים לראות את אבא בורא עולם ודוחים אותו בטענת מזומנים המשל והנמשל מובנים הגיע הזמן לבנות ולא להרוס לאוהב ולא לשנוא תודה לך מרגש

    השבמחק