יום שני, 27 בפברואר 2017

תגובה למאמר בנושא עליית נשים להר הבית /הרבנית עידית ברטוב

ב"ה
תגובה למאמר: עליית נשים להר הבית, מצוות 326-328 / הרבנית עידית ברטובהמאמר המקורי נכתב בגליון "לנשמה" האחרון, בו נכתב קטע על עליית נשים והכותב הזכיר רק את הדעה של 72 השעות

בעניין כניסת אשה להר הבית בימינו הובאו דברי הרמב"ם בהל' שאר אבות הטומאה, ולפיהם פליטת הזרע מותירה את האשה בטומאתה. אולם אין בדברים כדי ללמד על המצב להלכה ולמעשה, מכיוון שטומאה זו ניתנת לפתרון מהיר ואף מידי, כפי שהובא בדברי הרמב"ם עצמו !!!
רמב"ם הלכות תרומות פרק ז הלכה ז:
המשמשת מטתה
אם לא נתהפכה בשעת תשמיש טובלת ואוכלת בתרומה לערב, ואם נתהפכה בשעת התשמיש הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלשה ימים, שאי אפשר לה שלא תפלוט, ותהיה טמאה כמו שיתבאר במקומו.
דברי הרמב"ם מבוססים על הגמרא במס' נידה, וכבר המשנה מציגה את הפתרון המדובר:
משנה מסכת מקוואות פרק ח משנה ד:
האשה ששמשה ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאילו לא טבלה ...
למעשה, דין זה של קינוח הזרע וטבילה מיידית נפסק להלכה גם בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קצ"ו סעיף יג), ואף אצל רוב הראשונים: האשה ששמשה מטתה וראתה אחר כך ופסקה, ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה, תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע.
אמנם הגהת הרמ"א על השולחן ערוך מחדשת כך: ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה ואין לסמוך על זה ... וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר, ישכנו נחש.
אולם כוונת דבריו היא אך ורק בענייני אישות, ואינה נוגעת לטהרות עבור מקדש והר הבית!  ואכן אין בידינו שום מנהג להחמיר בנושא, מכיוון שהרמ"א כתב את חומרתו עבור חיי נישואין בגלות, כאשר יהודים לא עלו להר הבית, ולא קיימו הלכות טהרות.
יתר על כן, הרמ"א עצמו כתב בהלכות יום הכיפורים (אורח חיים סימן תרו), כי ישנו מנהג לטבול לקראת היום הקדוש, ובנוגע לנשים ששימשו עם בעליהן, כותב הרמ"א: אשה ששימשה תוך שלשה ליום הכפורים צריכה לכבד ביתה ואם לאו לא מהני טבילה שתפלוט שכבת זרע.
לבסוף, אין ודאות כלל, כי האשה ששימשה, מורחקת ממחנה לוויה (אליו בלבד אנו נכנסים כיום), שכן מצוות שילוח מחנות מדברת על הגבר שראה קרי (או שימש), ולחלק מן הפוסקים מדובר בגבר זב בלבד ! ואילו ביחס לאשה, אין התורה מצווה עליה הרחקה. לכן מקובלנו, שעל טבילה זו אין מברכים כלל. לפסיקה זו שותפים גדולי ישראל רבים, שאשמח לפרטם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה