 |
| הרבנית עידית ברטוב |
מה הרלוונטיות של ספירת העומר לחיינו היום? דומה, שמכל התקופה הענקית והמשמעותית הזו נותרנו עם השאלה האם מותר לשמוע שירים ברדיו...
הציווי בתורה על ספירת העומר, הנו המשך ישיר של קרבן העומר, שחל ב-ט"ז בניסן: וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה, עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַהֽ'. תקופה זו מהווה חוליית חיבור בין חג הפסח וחג השבועות, אשר כידוע זמנו אינו מפורש בתורה, וכל מהותו תלויה בספירת הימים.
הרמב"ן מדייק ומשווה את ימי הספירה לימי חול המועד שבחג סוכות, המצויים בין חג ראשון וחג העצרת. אם נתבונן בשני האירועים של יציאת מצרים ומתן תורה, נבחין כי הם מהווים שני חלקים של שלמות אחת, ובעוד שהיציאה לחירות לאומית מהווה את ראשיתו של התהליך, הרי שקבלת התורה משלימה אותו, ומהווה את הייעוד שלמענו יצאנו ממצרים, שאין לך בן-חורין, אלא מי שעוסק בתורה. מסיבה זו מסביר הרב קוק, אנו אוכלים בליל הסדר את המרור לאחר המצה, שכן לאחר היציאה לחירות אנו מקבלים על עצמנו את ה'עבדות הנעימה' לריבונו של עולם.
מהותה של הספירה אם כן, היא התכווננות אל חג השבועות, והציפיה לקראת מתן תורה. מה משמעותה של המתנה זו? האם היא נועדה רק כדי לסייע לנו לקבוע את מועד החג? חכמינו לימדו אותנו שקרבנות הצומח מסמלים תהליך אותו אנו אמורים לעבור בימי הספירה, ממנחת העומר העשויה שעורים אל שתי הלחם העשויים חיטה. שעורים ידועים כמאכל בהמה, זאת אומרת שיציאתנו לדרך מתחילה ממקום נמוך וראשוני.
ביציאת מצרים וקריעת ים סוף היינו במצב רוחני ירוד ביותר, שהצריך פעולה נסית על מנת למשוך אותנו מטומאת מצרים ברגע האחרון. יצאנו ממצרים נעשתה כולה בחסד ולא בזכות, "כי גבר עלינו חסדו", ואף הספירה פותחת ב'חסד שבחסד'. כל העשיה הנסית בגאולתנו היתה אך ורק מכח אתערותא דלעילא מאהבת הקב"ה אותנו, ואילו אנו, מבאר ה'שפת אמת', היינו בבחינת 'לחם עוני', שאין לנו מעצמנו כלום.
רבי צדוק הכהן מסביר, כי לאחר שרומם ה' את כל העם לדרגת נבואה עילאית, בה ראתה שפחה מה שלא ראו גדולי הנביאים, וזכינו לגילוי ולבהירות באופן נסי, התעוררה בלבנו אהבה גדולה אל ה', "אבל תוקף אהבה זו היה רק לשעה ואחר כך נשקע", לפיכך דורש מאתנו הקב"ה לחזור אל נקודת הראשית, ולהתחיל לצעוד בדרך הזו בעצמנו ובכוחנו. הספירה מהווה אם כן, התעוררות מלמטה של בירור ותיקון המידות עד להשלמתן בעת מתן תורה. מסיבה זו כתבה התורה: "וספרתם לכם" לכם דווקא, למענכם.
את הספירה הזו 'לכם' משווה הזוהר לספירת הנידה, עליה נאמר: "וספרה לה". בהיותנו במצרים, נטמא העם בכל טומאות מצרים, והשתעבד לכוחות העבודה הזרה שם, עם התחלת תהליך ההטהרות בברית המילה ובקרבן הפסח (המשולים להפסק טהרה), אנו מצווים לספור שבעת ימי ליבון עד ל'יום חתונתו' – זה מתן תורה, יום החיבור השלם בין כנסת ישראל ודודה. מסיבה זו כתוב בזוהר, אין אומרים הלל שלם בפסח, והדברים מפעימים, היות שכל הנסים, הקולות והמראות שבאו מלעילא, אינם משתווים לעשיה שלנו מלתתא, כל עוד לא נתעורר מעצמנו, אין הגאולה נשלמת.
כנגד שקיעתנו בתוך מ"ט שערי טומאת מצרים, אנו אומרים בהגדה: ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. זאת משום, שאילו היינו נכנסים בשער החמישים, היתה ניטלת מאתנו הבחירה לעולם, והיינו משועבדים לטומאה באופן מוחלט ללא יכולת תיקון. ומנגד - המקדש את עצמו ועולה מדרגה אחר מדרגה עד לחמישים שערי קדושה, נעשה בן חורין מן היצר הרע, וכביכול נעשה חסר אפשרות לבחור בו. סגולת הספירה אם כן, מסייעת בידינו לעבור את התהליך המאתגר שבסופו זכיה לעולם. הזוהר מוסיף כי בקרבן העומר התבטל היצר הרע, הדומה לאשה סוטה (שגם קרבנה מובא מן השעורים), ואנו מתקרבים אל הקב"ה להיות 'אשת חיל עטרת בעלה'.
מבט נוסף על הספירה, ישנו בליקוטי הלכות. המילה 'עצרת' מלמדת לדבריו על עצירה, שפירושה איסוף וכינוס (כמו למשל בעצירת שמן). את מי מלקטים בספירת העומר? עומר השעורים מלמד על הנפשות והרצונות הנמוכים יותר, אותם מניפים ומרימים, "כי קבלת התורה תלוי בזה". התקבצות כל ישראל בערבות הדדית, תוך העלאה של החלקים הנמוכים, מביאה אותנו למוכנות לקבלת התורה "כאיש אחד בלב אחד". בירור הנפשות בזמן הספירה מתבטא במאכלי החלב בחג שבועות, כנגד מאמר חכמינו שדם (דין) נעכר ונעשה חלב (חסד). משמעות הספירה לפי הדברים, היא העלאת הטוב, הכבוש תחת גלות הסטרא אחרא, והכנסתו לתוך מניין, זאת על-פי הכלל ההלכתי, שדבר שבמניין אינו בטל. "כִּי כְּשֶׁיּוֹצֵא הַטּוֹב מֵהַגָּלוּת צִוָּה ה' יִתְבָּרַךְ לִמְנוֹתוֹ כַּדָּבָר הֶחָבִיב שֶׁמּוֹנִין וְסוֹפְרִין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֵעַתָּה שָׁמוּר וְקַיָּם בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן וְלֹא יֶחֱסַר נִיצוֹץ אֶחָד מֵהֶם וְלֹא יִשְׁלְטוּ עוֹד בָּהֶם זָרִים, כִּי כְּבָר נִכְנַס הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִסְפַּר בְּנֵי יִשְֹרָאֵל בְּכָל פַּעַם שֶׁיָּצְאוּ מֵרַע לְטוֹב."
אז אם הכל כל-כך טוב, איפה טעינו? כיצד הגענו לתקופה שמקובלת בתודעה הציבורית כזמן אבלות? מבחינה הלכתית מוזכר מיעוט השמחה בימי הספירה רק מתקופת הגאונים ואילך, מכאן והלאה הלכו המנהגים והתרחבו, ובעיקר באשכנז, בשל נסיבות הסטוריות של פרעות ורדיפות. תקופה זו הפכה למאיימת ועצובה, מה שמתבטא במנהג האשכנזים להגיד בה 'אב הרחמים' גם כשמברכים את החודש.
אך עוד לפני היציאה לגלות אנו יודעים כי בדיוק בתקופה זו שבין פסח לעצרת, מתו תלמידי רבי עקיבא, משום שלא נהגו כבוד זה בזה, והיתה עינם צרה אלו באלו, וכולם מתו באסכרה (דיפטריה). המהרש"א מסביר, כי הזלזול ההדדי של תלמידי החכמים נבע מזלזול בכבוד התורה של חברו, ולכן לקו באסכרה, שהיא עונש למספרי לשון הרע. בדרך למתן תורה מתו התלמידים תוך כדי תהליך ההכנה. כפי שאמרנו, תקופת הספירה היא דרך, שמחברת בין פסח ובין שבועות. כל הדרכים בחזקת סכנה, והיוצא לדרך מתפלל תפילה על הדרך. גם החוזר מן הדרך מודה לקב"ה בברכת הגומל, בדיוק כמו שתי הלחם של שבועות העשויות חמץ כלחמי תודה. אותו החמץ שאסור אפילו ב'משהו' בפסח, התברר והזדכך לכדי חובה בשבועות.
בשונה מיתר הקרבנות, מנחת העומר ושתי הלחם באים רק מתבואת הארץ ורק מן החדש, המשנה אומרת כי העומר היה מתיר את החדש במדינה ושתי הלחם התירו במקדש. אולם התורה כתבה בהם "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם", מה שאוסר את החדש גם בחוץ לארץ ואף לאחר החורבן. על כך מביא הרמב"ן את דברי המדרש: כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל לעולם ... כי בו מצה וחמץ, כענין בעולם הבא.
נסיים בדברי רבי עקיבא הידועים: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה. כלל זה לא הצליח רבי עקיבא, האוהב הגדול, להנחיל לתלמידיו, והם לא צלחו את הדרך. באותו הדיון בין חכמים אודות הפסוק המשמעותי ביותר בתורה, גדול אף יותר מ'שמע ישראל', גדול אף יותר מ'ואהבת לרעך כמוך', אומר ר' שמעון בן פזי: מצינו פסוק כולל יותר, והוא: את הכבש האחד תעשה בבוקר. עמד ר"פ על רגליו ואמר הלכה כבן פזי.
כינון המקדש, הקרבת העומר והביכורים, תיקון המידות, אהבת ישראל, ומתן תורה. זה עניינה של ספירת העומר, שיד ההשגחה כיוונה לתוכה את ימי התשועה הלאומיים שלנו.
האם מותר לשמוע שירים ברדיו? איזו החמצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה