שאלה: באיזו תדירות צריך לעלות אל הר הבית?
תשובה: כל אדם על פי כוחותיו צריך להעריך כמה הוא יכול, ולהשתדל לעמוד במה שיקבע לעצמו. כמה שיותר, יותר טוב. מי שיכול לעלות כל יום, יבורך אם יעשה כן. אם יכול לעלות פעם בשבוע, ודאי שזהו דבר טוב. גם פעם בחודש זהו דבר טוב. בכל אופן, לא כדאי לפחות משלוש פעמים בשנה.
הרחבת דברים: הקרבה אל ה' צריכה לעמוד בראש מעיינינו, והר הבית הוא מקום הקדושה בו שורה השכינה, ולשם מותר לנו להיכנס בטהרה בימינו. מאז ניתנה התורה לישראל, גדולי האומה שהו במקום הקודש ככל שהיו יכולים. כך נאמר על משה רבינו "בכל ביתי נאמן הוא". כך נאמר על יהושע בן נון "לא ימיש מתוך האוהל". כך היתה שאיפתו של דוד המלך "אחת שאלתי... שבתי בבית ה' כל ימי חיי". וכך כותב שלמה המלך בונה המקדש בספר משלי: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזות פתחי". מקום הקדושה הוא המקום הטבעי לנבואה – כמו שאנו מוצאים במשה רבינו שאסף אל אהל מועד את הזקנים, על מנת שתשרה עליהם הרוח; ושם הוא גם מקום החכמה. לשכה מיוחדת היתה שם המיועדת עבור חכמי הסנהדרין – לשכת הגזית.
בנבואות לעתיד לבוא נאמר, שמדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני ה'. אם כן, מי שיכול לעלות כל שבוע או כל חודש, בוודאי שעושה דבר רצוי. אמנם, גם הגעה בתדירות כזו יכולה להיות קשה לאנשים רבים, וכפי שכותב רש"י על התורה (שמות לד,כד) בטעם קביעת מצות העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה בלבד: "והרחבתי את גבולך - ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו". על פי הדברים הללו נראה, כי פחות משיעור זה, הוא דבר שאינו רצוי.
יש להדגיש, שהדברים הנזכרים נוגעים לקשר האישי של האדם עם בוראו, והדברים נכונים גם בזמן שהמקדש עומד על תילו. אולם בזמננו, כאשר המקדש חרב והעבודה בטלה, ואויבי ישראל פועלים במקום כנגד עם ישראל, וכל דבר הנראה כתפילה או פעולה יהודית, הופך להיות מטרה לפגיעה, הרי שחשיבות העלייה גדלה פי כמה וכמה, וממילא גם האחריות האישית בנוגע לכלל, מחייבת את האדם למאמצים רבים יותר, לעלות כפי יכולתו. ובאמת, הדברים ניכרים לעין כל רואה, שככל יותר יהודים עולים פעמים רבות יותר, הרי שאנו מקדמים בכך את האחיזה היהודית במקום, וממילא, את כלל האוירה היהודית, ואנו מתקדמים בכך לקראת בנין המקדש ועבודתו.
שאלה: האם יש עניין להימנע מלעלות פעמים רבות, כדי שלא לפגוע ברגשות הקדושה בעלייה למקום?
תשובה: אין כזה עניין.
הרחבת דברים: הגמרא בחגיגה (ז,א) עוסקת בסתירה בין שני פסוקים: מצד אחד נאמר "אבוא ביתך בעולות", ומשמע שכדאי לבוא להקריב קרבנות רבים, ואילו מצד שני נאמר "הוקר רגלך מבית רעך", וניתן להבין שאין לבוא הרבה. תירוץ הגמרא הוא, שהפסוק הראשון עוסק בעולות ושלמים, ואילו הפסוק האחרון עוסק בחטאות ואשמות. אם כן, מצוה להקריב הרבה קרבנות עולה ושלמים, ויש להימנע מלחטוא, ולא להזדקק להגיע פעמים רבות בהבאת קרבנות הבאים על חטא.
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג פרק מז) מבאר, כי על מנת שלא ייפגעו הרגשות הנדרשים, התורה אסרה על הטמאים השונים להיכנס, ובכך נשמר האיזון הנכון: "וכל דבר נכבד כשיתמיד האדם לראותו יחסר מה שבנפש ממנו וימעט מה שהיה מגיע בגללו מן ההתפעלות, כבר העירו החכמים ז"ל על זה הענין ואמרו שאין טוב להכנס למקדש בכל עת שירצה, וסמכו זה לאמרו 'הוקר רגלך מבית רעך', ומפני שהיתה זאת הכונה, הזהיר השם יתברך הטמאים מהכנס למקדש עם רוב מיני הטומאות".
כמובן, שהגעתנו למקום אינה בגלל רגש הקדושה המתעורר בקרבנו, אלא קודם כל בשביל לקיים את רצון ה' – בין אם אנו מרגישים רגש של קדושה ובין אם לא. ממילא, מאחר שהמצוה היא להגיע כמה שיותר, הרי שאין להימנע מלקיים את המצוה רק בגלל מחסור בהתרגשות בשעת קיומה. גם בנוגע לתפילות היום-יומיות כתבו הפוסקים שאין להימנע מלהתפלל אותם, למרות שכיום הכוונה פחות מצויה, והתפילה נעשית על ידי אנשים רבים כמצות אנשים מלומדה. ובע"ה, ההתמדה תוביל גם לרגשות קודש ראויים, ובוודאי כאשר נכנסים כהלכה תוך הקפדה על דיני מורא מקדש, הרי שזוכים להתקרב לה' – ולא תמיד בן הבית אכן מרגיש התרגשות, כמו שמרגיש הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה.
האם אפשר לעלות להר הבית כמה פעמים ביום?
תשובה: כן, וזה דבר רצוי.
הרחבת דברים: ככל שיותר אנשים מגיעים אל ההר, וככל שהאנשים מגיעים פעמים רבות יותר, הרי שהלחץ הציבורי למען שליטת עם ישראל וקיום המצוות במקום גובר. ממילא, אדם שהתאמץ ונטהר, ומבחינה הלכתית הוא כבר רשאי להיכנס, הרי שכדאי לו להתאמץ לנצל את טהרתו – בפרט אם הוא מגיע ממקום רחוק, והדבר אינו מתאפשר לו לעתים קרובות. בוודאי שכדאי לו לעשות כן, אם לא אפשרו לו להיות זמן רב בפנים בכניסתו הראשונה; אך גם אם הוא היה בפנים זמן ממושך – מצוה עליו לעשות כן. פרט לכך, לא מן הכל אדם זוכה ללמוד, וסביר להניח שבעלייתו השנייה או השלישית לא ידריך אותו המדריך שהדריך בעלייתו הראשונה, ובוודאי שהוא יוכל ללמוד עוד ולהתקדם מבחינה רוחנית בקשר האישי שלו עם המקום. אמנם, לא תמיד המשטרה מאפשרת להיכנס יותר מפעם ביום, אולם בוודאי שאין כל מניעה הלכתית מלעשות כן, וגם אין סיבה חוקית או הגיונית לכך שהדבר לא יתאפשר למי שמעוניין בזה.
אכן, אם המשטרה מגבילה את כמות האנשים הנכנסת, וכניסתו הנוספת אל ההר, תמנע בוודאות כניסה של יהודי שטרם זכה לעלות ביום זה, הרי שאין לו להידחק ולהיכנס פעם נוספת, על חשבון האחר הבא להיכנס בטהרה, ועליו לוותר על כניסתו – וכשם שהוא מקבל שכר על הדרישה, כך הוא יקבל שכר על הפרישה.
--
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה